אכיפת דיני מקרקעין והקנס שהפך ל 800 אלש"ח

מאז שאגף האכיפה בדיני מקרקעין פועל נגד בניה לא חוקית ופינוי השתלטות על קרקע ציבורית במדינה, אנו עדים לכך שכל מי שפנה לבית המשפט לבטל קנס מנהלי, בית המשפט לא קבל את העתירה ואך הגדיל את הקנס. מאז חוק קמיניץ יש יותר קנסות מנהליים בעקבות שימוש אסור במקרקעין.

15.02.2023 מאת: פורטל הכרמל והצפון
אכיפת דיני מקרקעין והקנס שהפך ל 800 אלש"ח

 

אדם שקיבל קנס בסך 600 אלף שקל, הגיש בקשה להישפט ובית בית משפט השלום בנתניה העלה את הקנס ל-800 אלף שקל, בעקבות שימוש אסור. חשוב להעביר לציבור שוב שמשתלם יותר לפנות את העבירה כבר כשמקבלים התראה ולא להגיע עם זה לבתי המשפט.

 

 

תו"ב 21-06-26241 מדינת ישראל נגד נטורפוד בע"מ, בפני כבוד השופטת קרן וקסלר מבית משפט השלום בנתניה.

 

 

הנאשמת -חברה שתחום עיסוקה במוצרים אורגניים לרבות מזון טבעי ואורגני, הורשעה על פי הודאתה ביום 2021.12.8 בביצוע שימוש אסור בקרקע חקלאית מוכרזת, עבירה בחוק התכנון והבניה.

 

 

כתב האישום הוגש נגד הנאשמת ביום 2021.6.10 בעקבות בקשתה להישפט, לאחר שהוטל עליה קנס מנהלי קצוב בסך 600 אלף ₪ לפי תקנות העבירות המנהליות.

 

 

על פי עובדות כתב האישום, במועד לא ידוע, הוקמו במקרקעין הידועים כגוש 8564 חלקה 5 במשק מס' 14 ביישוב פורת להלן: "המקרקעין" המצויים בבעלות קק"ל ובניהול רשות מקרקעי ישראל, שעליהם חלות תוכנית תמ"מ 3/21 -לפיה המקרקעין בייעוד אזור פיתוח כפרי ותכנית מתאר כוללנית משמ/ 85 /צ/ לפיה המקרקעין באזור חקלאי, מבנים ששטחם הכולל כ-600,1 מ"ר.

 

 

החל מיום 2019.1.1 עושה הנאשמת שימוש במקרקעין שימוש שאינו חקלאי, לצורך אחסון והפצה של מוצרים המשמשים את עסקיה. ביום 2019.1.1 הובהר לנאשמת כי היא מבצעת שימוש אסור במקרקעין וביום 2019.3.3 ניתנה לנאשמת אזהרה לפני נקיטת הליכים כנגדה, במסגרתה הוזהרה שוב. ההפרש בין אומדן שווי המקרקעין בהנחה שהשימוש שביצעה הנאשמת היה מותר, לבין אומדן שווי המקרקעין בהתאם לתכניות החלות במקום, הינו כ- 6,000,000 ₪

 

 

בהמשך להודיית הנאשמת נדחו הטיעונים לעונש ליום 2022.3.28 אולם נוכח בקשות שהוגשו מטעם ב"כ הנאשמת נדחה הדיון מעת לעת והתיק הועבר לטיפולי, כך שטיעונים לעונש נשמעו ביום 2022.12.15 . בהמשך לכך הוגשו טיעונים בכתב מטעם הנאשמת ביום 2023.1.22.

 

 

 

בית המשפט קבע כי יש להחמיר בעונש ואך בשים לב לכלל לפיו אין ערכאת הערעור ממצה את הדין, מצא שלא להשית על המשיבה קנס בשיעור העולה על הקנס המנהלי וקבע את גובה הקנס על סך של 500 אלף ₪.

 

 

פסק הדין של השופטת קרן וקסלר : "בשנת 2017 החיל המחוקק את חוק העבירות המינהליות על עבירות תכנון ובנייה ובכלל זאת על קביעת קנסות מינהליים. עם זאת, המחוקק לא החריג את תחולת תיקון 113 לחוק העונשין על גזר דין שניתן בעניינו של מי שביקש להישפט.

 

 

מכאן, שבגזר דין של מי שביקש להישפט בגין קנס מינהלי, על בית המשפט לבחון שיעור הקנס שיש להטיל בשני מסלולים: האחד, לפי סעיף 14 לחוק העבירות המינהליות והתקנות; השני, לפי תיקון 113 לחוק העונשין. ככל שניתן ליישב בין שני הסדרים נורמטיביים אלו, ולקבוע כי תחתית מתחם העונש ההולם יעמוד על שיעור הקנס המינהלי, בית המשפט יעשה כן.

 

 

אולם, ככל שיימצא כי מתחם הקנס, כולו או חלקו, נמוך מהקנס המינהלי, או ככל שבית המשפט ימצא שיש לחרוג מהמתחם, על בית המשפט לשקול העונש שייקבע, בהתאם לעקרונות תיקון 113 לחוק העונשין ובמסגרת "הנסיבות המיוחדות", אשר ניתן לקחת בחשבון לפי סעיף 14 לחוק העבירות המינהליות. בית המשפט רשאי גם להטיל עונש נוסף ובכך לגזור את הדין בהתאם לתיקון 113 גרידא". בצד זאת נפסק כי במקרים בהם סבור בית המשפט שראוי שהרף התחתון של מתחם העונש ההולם יעמוד על הקנס המינהלי הקבוע בתקנות העבירות המינהליות, הרי שיש להעדיף פרשנות זו המיישבת בין הוראות החוק השונות.

 

 

יש לציין כי מדובר בפסק דין חריג בנוף, העומד בניגוד לפסיקה ענפה, שלחלקה הפניתי לעיל. עם זאת, בענייננו, אין צורך להכריע בין הגישות השונות, שכן גם אם אהלך בנתיב שהתוותה כב' השופטת א' פינק, הרי שממילא אגיע לאותה תוצאה, שכן מסקנתי היא כי בענייננו ראוי כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם יעמוד על שיעור הקנס המנהלי )לפחות( ולא קיימות כל נסיבות מיוחדות המצדיקות קביעת מתחם נמוך יותר.

 

 

אדרבא, לטעמי, בהינתן הנסיבות המחמירות הרבות העומדות לנאשמת לרועץ, עמדתה של המאשימה לפיה מתחם העונש ההולם נע בין 600 אלף ₪ ל- 900 אלף ₪ היא מתונה וראויה. כאמור, מדובר בשימוש רחב היקף, למטרה מסחרית גרידא, שנעשה בקרקע חקלאית ובניגוד לייעוד המקרקעין, במשך תקופה ארוכה, חרף ההתראות שניתנו לה, תוך זלזול בוטה בצו שיפוטי שניתן על ידי כב' השופט אבנון.

 

 

מצאתי לייחס משקל נכבד לכך שהשימוש האסור לא הופסק, חרף עיכוב ביצוע הצו השיפוטי, וכן לכך שהנאשמת לא הגיעה לבית המשפט בידיים נקיות לקראת מתן גזר דינה. בהקשר זה ראוי להעיר כי במועד הטיעונים לעונש ביום 2022.12.15 ביקש ב"כ הנאשמת לדחות את מועד הטיעונים על מנת לאפשר לנאשמת לעבור למקום החדש "אליו היא עוברת במרץ 2023 "אולם עד להגשת הטיעונים בכתב ביום 2022.1.22 כבר נדחה מועד זה ונטען כי המועד הרלוונטי למעבר הוא חודש יוני 2023, גם לכך לא הוצגה אסמכתא.

 

 

מכאן, כי הנאשמת המשיכה וממשיכה לדחות את הקץ, ככל שניתן, על מנת למקסם את הרווח הכלכלי שהשיאה, כך שכל הקלה עמה עלולה לשדר מסר שגוי לפיו אי- תשלום הקנס במועד הוא עניין משתלם.

 

 

לכך יש להוסיף, שלמעשה הודתה הנאשמת בכתב האישום כפי שהוגש, ללא שנערכו בו כל תיקונים. משמע, לא היו בפיה טענות טובות שהצדיקו מלכתחילה את הבקשה להישפט ומכאן, כי גם ענישה בתחתית המתחם יש בה כדי לגרום לסיכול מטרת המחוקק ולהביא לחוסר שוויון בינה לבין מי שבחר לשלם את הקנס במועדו.

 

 

לקולה שקלתי את הודאתה של הנאשמת בביצוע העבירות, את החיסכון בזמן שיפוטי ואת היותה נעדרת עבר פלילי. אוסיף כי לא נעלמו מעיני המסמכים הרפואיים שהוגשו בעניין רעיית מנהל הנאשמת ונכדו ואולם לא מצאתי קשר בין מצב בריאותם לבין פעילותה של החברה, שהינה ישות משפטית נפרדת. אשר לטענות לאכיפה בררנית, אלה נטענו בעלמא מבלי שהוצגה תשתית ראייתית לתמוך בהן, כך שלא נסתרה חזקת התקינות המנהלית של המאשימה.

 

 

סוף דבר, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 800 אלף ₪ הקנס ישולם ב- 50 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, החל ביום 2023.3.10 ובכל 10 לחודש אחריו. לא ישולם תשלום במועד יעמוד כל הסכום לפירעון מידי".

 

 

תגובות

מומלצים

\