אלו אתגרים עומדים בפני המורים והמנהלים?

 

דור המסכים, אחוז גבוה של ילדים ונוער מאובחני קשב וריכוז, הצמדות לתכניות הלימודים הקונבנציונליות, התייחסות למיומנויות חשובות להכנה לעולם העבודה ולעיתים היעדר כלים מעשיים לסגל ולטפח את אותן המיומנות ועוד.

 

 

משרד החינוך מכיר בחשיבות לחינוך דור העתיד לאחריות אישית, אחריות משותפת, ערבות הדדית ואחריות גלובלית לצד שמירת תחושת השייכות, שמירה על מעורבות ושותפות בחברה ולימוד ערך האחריות מהכיתות הנמוכות ועד לכיתות הגבוהות.

 

 

מה ההיסטוריה יכולה ללמד אותנו על חינוך לכבוד ולאחריות?

 

 

מרצה במיזם הדיגיטלי הייחודי ללימוד ניהול, פרקטיקה ארגונית ומיומנויות ממנהלים בכירים במשק הישראלי מספר שב-5 ביוני 1944 ישב גנרל דווייט דוד אייזנהאואר ליד שולחן העבודה שלו, בבניין במרכז לונדון, וכתב שתי הודעות לעיתונות.
אייזנהאואר היה באותה עת איש הצבא החשוב בעולם. הוא עמד בראש חיל המשלוח של בנות הברית-ארצות הברית, בריטניה, קנדה ומדינות אחרות- שעמדו לשלוח תוך מספר שעות מאות אלפי חיילים לחוף נורמנדי, צרפת. מטרתם היתה להביס את הצבא הגרמני שכבש בארבע שנים האחרונות את צרפת. כולם ידעו שהקרב יהיה קשה, ואלפי חיילים יהרגו תוך 24 שעות. האם יוכלו חיילי בנות הברית להבקיע את "החומה האטלנטית" שבנו הגרמנים, המורכבת ממצדיות, בונקרים, מנהרות תת קרקעיות ושדות מוקשים?
 

 

 

האם יוכלו להתגבר על הצבא הטוב ביותר בעולם? האחריות על כתפיו של המצביא האמריקני היתה עצומה. הוא כתב שתי הודעות לעיתונות: בכיס ימין של מעילו הצבאי שם הודעה אחת, לפרסום למחרת, ובה הודיע שהפלישה הצליחה וצבאו מתחיל במבצע השחרור ההיסטורי של צרפת ומערב אירופה. בכיס שמאל שם הודעה אחרת, שבה הודיעה שהפלישה נכשלה, כוחותיו נסוגו, והוא מתפטר מכל תפקידיו. כך קיבל עליו אייזנהאואר מראש את האחריות לגורל המבצע הצבאי החשוב ביותר בהיסטוריה. בפועל, פרסם את ההודעה מכיס ימין.

 

 

כמעט שלושים שנה קודם לכן, באפריל 1915, ניהל וינסטון צ'רצ'יל, שר הצי בממשלת בריטניה, התקפה גדולה של הצי וכוחות אחרים במפרץ גליפולי-דרדנלים בטורקיה. ההתקפה נכשלה וחיילים בריטים רבים נהרגו. בעיה מרכזית היתה, ששר הצי ניסה לנהל מבצע של הצבא כולו, ללא סמכות מספקת. צ'רצ'יל ניסה להסביר, אך לא הצליח. לאחר זמן קצר, בחודש מאי, הכיר באחריותו לכישלון- והתפטר. לאחר זמן מצאו היסטוריונים כי המפלה בגליפולי לא היתה באשמת צ'רצ'יל. הוא עצמו נהג באבירות, והצטרף לקרב היבשתי מול גרמניה, סתם כך כמפקד זוטר, כדי לתרום את חלקו הקטן בניצחון.
 

 

הגיבורים באירועים שתוארו, ידעו מה פירושה של אחריות ברמה גבוהה, ומה אחריותם לחייהם של אלפי בני אדם. הם הבינו-לפני מעשה או אחרי מעשה- שבמקרה של כישלון עליהם להכיר במפורש, ללא כל מיני תירוצים, שהם אחראיים- ועליהם להתפטר מיד. אחריות משמעותה לא רק תהילה וכבוד במקרה של הישג וניצחון, אלא גם הכרה בפה מלא בטעות ובשגיאות במקרה של הפסד. המנהיג חייב לדעת מראש שאם יכשל- יתכן שיהיה עליו לפרוש מכל תפקידיו הציבוריים, כמה קל לכתוב מילים אלו, וכמה קשה לאדם להכיר בכישלונו ולשלם את המחיר!


 

"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"
 

קבלת אחריות הולכת עקב בצד אגודל עם השלבים השונים בקבלת ההחלטה שמובילה בסופו של יום לתוצאה ולקבלת האחריות ולרוב מתוך אכפתיות, אך לא תמיד זהו המצב וזאת רק ההיסטוריה יכולה ללמד.

 

מאז ועד היום,

 

השופט הבכיר (בדימ') צבי סגל, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ומרצה במיזם הדיגיטלי ללימוד ניהול, פרקטיקה ארגונית ומיומנויות מבעלי תפקידים בכירים במשק,  ניהל אין-ספור דיונים נפיצים ביד רמה, נחשב על ידי יודעי דבר לקשוח לעיתים עד אימה, ושפט במשך עשרות שנים בתיקים מורכבים ומסובכים בעלי נפח גדול במיוחד, שהותירו בהיסטוריה של מדינת ישראל הד ציבורי ניכר, כמו למשל רצח השופט עדי אזר ז"ל, רצח דניאל מעוז את זוג הוריו תוך שהוא מטיל האשמה על אחיו התאום, כמו גם בעניינו של החייל אלאור אזריה שירה בראשו של מחבל מנוטרל עם 6 כדורים בגופו, ובעניינו של הדייל האיראני שחטף מטוס מאיראן לישראל, וכן בעתירות רבות שהגיש מרגל הגרעין מרדכי ואנונו, ועוד מאות רבות של תיקי פשיעה חמורה.

 

 

סגל פרסם לאחרונה את ספרו האוטוביוגרפי המרתק, המסעיר והמרגש במידה יוצאת דופן "מעיינות ומדבריות חיי" (בהוצאת "ידיעות אחרונות"- נמכר בימים אלה ברשתות הספרים הגדולות), שבו הוא מזקק, אולי בפעם הראשונה מפי שופט ישראלי בכיר, לא רק את תמציתן של פרשיות מטלטלות שהסעירו את עולם המשפט ואת המדינה כולה, אלא משתף את הקורא גם בחוויות רגשיות יוצאות דופן ומעוררות השראה שהתחוללו מאחורי הקלעים בלשכתו.

 

 

כשסגל נשאל בהרצאתו בנושא "דילמות בקבלת החלטות בראי מבטו של שופט בכיר- מכס השיפוט אל כס הניהול" מה עומד מאחורי תהליך קבלת ההחלטות והאחריות הנלווית לכך, הוא סיפר, בין היתר, ש"החלטה של בית המשפט יכולה לגזור דינו של איש להרבה שנות מאסר, לגרום להתמוטטות כספית של צד זה או אחר ולכן האחריות שמוטלת על השופט במדינת ישראל היא עצומה, להבדיל ממדינות אחרות כמו ארצות הברית ואנגליה, ששם יש ברוב המקרים חבר מושבעים ותפקיד השופט הוא רק להנחות אותם. שופט במדינת ישראל מקבל קרוב ל-1000 תיקים בשנה, בנוסף למה שיש לו במלאי הקודם, ובכל תיק, מטבע הדברים, מוטלת עליו אחריות כבדה ומשא כבד מנשוא הן בהיבט המקצועי והן בהיבט הרגשי.

 

 

על השופט להיות בעל יכולת מיטבית להחליט ולראות לנגד עיניו כל העת את האינטרסים המנוגדים של שני הצדדים, לשקול את הראיות שמובאות על ידי כל צד לדיון, לשקלל אותן ולהחליט למי להאמין ואת מי להעדיף, וכמובן לנמק זאת בהרחבה למען הצדדים ולמען הציבור הרחב".

 

 

סגל הוסיף ואמר, "שאדם שקשה לו לקבל החלטה ולעמוד באחריות הנלווית לה לא צריך לעסוק בכך".

 

 

מנהלים בכירים במשק בסופו של יום, נמצאים "לבד מול המראה", והכוונה היא שכשהם נמצאים לאחר תהליך מובנה של קבלת החלטות, מקבלים את ההחלטה הסופית לבד, והם אלו, שלטוב או לרע, צריכים לעמוד מאחוריה, דבר שקשה לאין שעור עת זו מורכבת ומסובכת, למשל צמצום, התייעלות ופיטורים המוניים.

 

 

סגל ממשיך ומספר בהרצאתו  שלעתים קורה, ששופט, כמו כל מנהל בכיר אחר, עשוי לקבל החלטה בלתי פופולרית בהווה, שרק בעתיד תתגלה כמוצדקת לשעתה, ולכן בהקבלה למגזר העסקי על המנהל לעמוד איתן ונחרץ מאחורי החלטתו הסופית, ובלבד שזו תינתן רק לאחר שנשקלה ושוקללה במלוא היבטיה, ושבנוסף לכך יש להבין, שלקבלת ההחלטה נלווים כמעט תמיד גם מרכיבים רגשיים, לחצים מבית ומחוץ, ולעתים קרובות גם הדים תקשורתיים רחבים. לכן, על כל מי שמקבל את ההחלטה לדעת לסנן את רעשי הרקע, לבצע בחינת חלופות וניהול סיכונים, לעמוד באחריות הנלווית לקבלת החלטות קשות, ולדעת להתמודד עם ביקורת. כל אלו נכונים גם בזירה העסקית.

 

 

אז מה יאמרו המורים והמורות?! זו גם דרך ללמוד היסטוריה ולהצמיח את המנהלים המובילים של דור העתיד.

 

 

 

כותבת הכתבה, עו"ד שרון הר זהב, מפתחת מיזם פלטפורמת לימוד דיגיטלית ללימוד ניהול, פרקטיקה ארגונית ומיומנויות בעולם העבודה, שמועבר על ידי מנהלים בכירים במשק הישראלי מקבוצת אל הנכס.