מסרון מפרשת השבוע ויקרא

 

רש"י פירש וציין שאין חשיבות לגודל הקורבן, אלא בעיקר לכוונתו הפנימית של האדם. זאת לפי הנאמר "אשה ריח ניחוח לה'" (ויקרא א', ט+' ויקרא ב, ב) (ניחוח, מן השורש נו"ח) שפירושו 'נחת'.

 

 

 

נקודות התייחסותי מהפרשה, מלכתחילה אבהיר, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי  מכבדה ומשתמש בה ל'קורבנות' האמורים, היתה חשיבות על בסיס הקשר שבין האדם לעולם החי.

 

 

קשר שהיה מורגש בעבר המקראי הרבה יותר מאשר בחברה המודרנית. בהקרבת הקורבן "מן החי" נוצר חיבור של הבעת תודה ו/או בקשת סליחה המניחה את הדעת ומשככת  את הרוגז.

 

 

פרשתנו פותחת בפסוק:" ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל  מועד" נשאלת השאלה, לשם מה נאמר "ויקרא." 'קריאה' ולא דיבר אליו ישירות", וידבר ה' אל משה" ? התשובה טמונה בהבהרה, שהתורה מלמדת אותנו את מהות ההתבטאות הנכונה בין איש לרעהו, כשיש לך מסר כלשהו למישהו, מן הראוי לפנות אליו תחילה בהתעניינות בשלומו  ובמצבו 'מה שלומך', דהיינו במקרה דנן  לאחר "ויקרא" ניתן לעבור ל "וידבר".

 

 

 

הפרשה שלנו מציעה עולם שיש בו יכולת להתחיל מחדש; לתקן, לפתוח דף חלק.בפרשתנו ההנחה היא שגם מי שחטא יכול לכפר.  כנאמר לדוגמא-"ואִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה ,,,,אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנן וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לו"(פרק ה'  יז-יח) אחרי  כל  פריטי  הקורבנות יש  סליחה  יש  כפרה.

 

 

 

בין כל המקריבים קורבנות בולט 'קורבן הנשיא' המנהיג: אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצוות ה' אלוהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם ( ויקרא ד,כב) כלומר אין קבלה 'אוטומטית' של התנהלות קלוקלת של המנהיגות. בתורתנו הכל נתון לביקורת, הכל. יתירה מכך מנהיג, מנהיגות, חשופה מאד לביקורת ועמידה לשפיטה.

 

 

מקום האמונה הוא גם מקום לביקורת מוסרית שוטפת נגד עוולות השלטון, כך לדוגמא במשל התנכ"י 'כבשת הָרָשׁ' (שמואל ב', פרק י"ב). נתן הנביא מציג ומוכיח באומץ את דוד המלך על עוונותיו "אתה האיש" שרצחת  את אוריה ובעלת את בת שבע. דהיינו לפנינו שיטת ממשל שלנביא יש מעמד חסין ועוצמתי .

 

 

אציין בנימה  אישית, בימים  קשים  אלה של 'אי שקט חברתי' וזאת בלשון המעטה, בהתקרב חג הפסח, מי יתן שנצליח  להגיע להסכמות לקראת שלום בין הניצים והיונים בארץ ובתפוצות.