חרדות ופחדים ומה שבינהם

 

אותו ילד או אותה ילדה כבר לא קטנים, גדלו עם השנים, רק אותו חלק בתוכם שעדיין אוחז ומאמין לפחד מסרב לגדול ומוצא מקום רחב ובכל תחום לבוא לידי ביטוי.

 

 

הביטוי לא ממש נוח, אבל מוכר, ואותו ביטוי של פחד אולי אפילו מכביד, ועוצר ובולם יצירה ועשיה, קשרים חברתיים ואולי אפילו זוגיות וחיי משפחה שמחים, אבל אותו פחד, מספר סיפורים שתמיד מתחילים במילה לא, לא יכולים, לא מתאפשר, לא כדאי, לא יכולים, לא רוצים, לפחד יש שפה משלו, שפה שכולה שלילה וסיפורי דחיה, ואז אותו הפחד משתדרג למצב של חרדה.

 

 

והחרדה פולשת לכל התחומים ובכל הוורסיות, למשל, חרדה מציאותית אולי מפני סכנה ממשית חרדה נוירוטית שנובעת ממחשבות שחוזרות על עצמן, והבסיס הוא רגשי אשמה, פחד מעונש, ופחד לאבד שליטה
חרדה מוסרית רגשי אשמה שמזהירים את האדם מעונשים חמורים, וכל מה שעלול לקרות מאוד רע, נמצא במקרה זה מבנה אשיות נוקשה, אדם שקשה עם עצמו ועם הסביבה, והוא אותו אדם אחראי על הכל ועל כולם.

 

 

חרדה נוצרת בתהליך של התניה פנימי, רק אם יקרה דבר מה בדרך המיוחדת שהאדם רוצה ומצפה, רק אז יירגע ואם לא כך יקרה אז גרוי חיצוני כלשהו מיד מתקשר עם פחד, תהליך זה יוצר פוביות חשיפה להתעללות מינית וגופנית בילדות ובנערות מהווה גורם סיכון משמעותי להופעת דיכאון וחרדה, לפעמים עובר זמן מרגע המקרה ועד להתייחסות או לטיפול, בפרק זמן זה אותה חוויה תופסת אחיזה בתודעה וברגש, דבר המגבש אמונות עצמיות לרוב שליליות והרגשות בהתאם, החרדה תופיע בתסמינים פיזיים כמו מעי רגיז, נגעי עור, קשיי נשימה, השמנה או הפרעות אכילה אחרות, קושי ליצור חיי חברה בריאים, קשיים בלימודים ובבית.

 

 

הבסיס הביולוגי לחרדה, מעגלים עצביים בהם מעורבים אזורי מוח שונים, האמיגדלה נמצאת בעומק האונה הרקתית התיכונה ומעורבת בתהליכי בקרה רגשיים וביצירה של זיכרונות רגשיים, ומעורבת בוויסות המערכת ההורמונלית של מערכת העצבים האוטונומית שאחראית על הפחד ועל התגובה במצבי סכנה, ביחד עם ההיפוקמפוס הם הבסיס הביולוגי לחרדות, למשל ריח, טעם או מרקם מסויים יעוררו את החרדה, במצבים של איזון האמיגדלה וההיפוקמפוס יהיו גורם לאזהרה מפני סכנה והגנה.

 

 

 

כל גרוי שמופיע ומאיים מפעיל את ציר ההיפותלמוס בלוטת יותרת הכליה ויותרת המוח וגרעין האמיגדלה, ציר זה מפעיל את ציר ההיפותלמוס שבתורו מפריש את ההורמונים CRH וזופרסן אל ההיפופיזה שבתגובה מפרישה את הורמון ACTH שמגיע עם מחזור הדם אל בלוטת יותרת הכליה, התוצר הסופי, הפרשת קורטיזול מבלוטת יותרת הכליה, הקורטיזול מוכר כהורמון הדחק ומשפיע על המטבוליזם בגוף, מעודד את עלית רמת הגלוקוז בדם, ומסייע בפרוק רמת הגליקוגן בכבד, מעלה את לחץ הדם ומפחית את תגובת המערכת החיסונית, בנוסף יש הפרשה של אדרנלין ונוראדרנלין מבלוטת יותרת הכליה, הקורטיזול וההורמונים הנוספים שמשתחררים מבלוטת יותרת הכליה גורמים לעליה בקצב פעימות הלב, הנשימה מואצת על מנת שיגיע יותר דם עשיר בחמצן לכל תאי הגוף.

 

 

 

נזהה גם הגברה של מערכות קשב וירידה בתפקוד פונקציות גופניות לא חיוניות כמו מערכת העיכול למשל, מכאן יוצא שהורמונים אלה מכינים את הגוף לתגובה אופטימלית במצבי חרום, על ידי הפניית משאבים לתפקודים חיוניים ומצמצם משאבים לתפקודים שאינם דחופים, מכאן שאם האדם נמצא בחרדה כל המנגנון הפיזי וההורמונלי עובד בלא צורך, תת ההכרה מזהה את התרמית ומכאן מתחיל סבב של תסמינים פיזיים לא נעימים כמו הזעה מרובה, גרויים ומחלות, חבלות וקשיים.

 

 

 

לחרדה שני מסלולים המתריעים בפני האמיגדלה על מצב של סכנה, המסלול הראשון מהיר ומתווה לתגובה של הילחם או ברח, זהו מסלול יעיל.

 

 

המסלול השני איטי יותר, קיים גרוי המגיע ישירות ממערכת החושים, זהו גרוי שעשוי להיות קדום, כמו פחד מנחשים למשל, פחד כזה עשוי להיות מקודד גנטית או נרכש, במסלול זה עוברים אותות הקלט דרך קליפת המוח הקורטקס, לעיבוד נוסף, כלומר מתרחשים תהליכי חשיבה ובחירה גם אם לא מודע.

 

 

כאשר אין חשש מלחץ נפשי אין פגיעה מתופעות חרדה, מתח וחרדה מתרחשים במערכת העצבים הסימפתטית כתגובה לסכנה, במצב זה מופעל הורמון נוראדרלין שתפקידו להורות על מיקוד והאצה של הפעילות המנטלית והמוטורית, ובמקביל הגוף מוצף באדרנלין וקורטיזול, אלה הורמונים שתפקידם להזרים אנרגיה זמינה לכל תאי הגוף.

 

 

 

במצבי מתח מופר האיזון של טונוס השרירים כתוצאה של עומס יתר ודריכות, ובאותה מידה גרויים פנימיים של מחשבות מפחידות ורגשות אשם, חוסר שביעות רצון עצמית, כעסים וקינאה, יגרמו לכיווץ שרירים לא רצוני, שגורם לכיווץ גם בתודעה, האדם יראה פחות את הטוב, פחות את האפשרויות הנוספות העומדות בפניו, הכיווץ לא מועיל ונוצר מצב של מתח כרוני שגורם לכיווץ שרירים קבוע, לא רצוני ולא מודע, מתח כשלעצמו אינו יוצר תחושת חרדה, אלא רק אם יש חשיפה לגרוי מסויים, אז המערכת הסימפתטית מכווצת בעצמה את השרירים המתוחים ממילא, וכך גובר המתח והחרדה עולה.

 

 

 

מכאן נשים לב ליחסי הגומלין בין הגוף הפיזי, הרגש והמחשבה, לגוף אין ראש, הגוף לא חושב או מדבר, הגוף הוא רק מערכת של קלט פלט, מה שהגוף קלט ייפלט, ולזמן אין תפקיד במהלך זה, מה שקרה בילדות יכול לצוף לתודעה עשרות שנים אחרי המקרה.

 

 

סוגי החרדה, חרדה קיומית פחד מוות או פחד ממוות, חרדה מבדידות ומלהיות לבד, מה שמוביל לתחושת רייקנות וחוסר משמעות, ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות" אומר כי כשהאדם ניצב מול סכנת מוות, משאלתו הבסיסית היא למצוא משמעות לחייו על מנת שיוכל להתמודד עם טראומת אי קיום של המוות הקרוב, בימינו וכתוצאה מהקיום המודרני וההרגלים השונים, נוצר ייאוש בגלל האני המזוייף, האני שמחפש משמעות בעולם החיצון, העצמי האמיתי הוא יחסי האדם עם אלוהיו.

 

 

 

חרדה חברתית וחרדה מזרים תינוקות וילדים גדלים ומתפתחים וזה עשוי להיות חלק מהתפתחותם, אולם מצב חרדתי זה עלול להמשיך לבגרות ויתבטא ברתיעה והימנעות ממגע עם אנשים, וקושי בביצוע פעולות מסויימות בפומבי, מה שעלול להוביל להימנעות ממפגשים חברתיים מצד אחד, ומצד שני לתגובות אלימות על מנת להסתיר את הקושי, למשל אלימות פיזית, כלכלית או מילולית בתוך המשפחה, אלימות כלפי ילדים ותגובות לא מבוקרות.

 

 

 

חרדת נטישה במיוחד בגילאים הצעירים כאשר התינוק או הילד זקוקים למגע ההורה, הנטישה הפיזית או הרגשית מטביעים חותם קשה ועמוק בנפש הצעירה.

 

 

 

חרדה מבחינות קיים מצב של חוסר הערכה עצמית, ומתבטא בחרדה במצבים של הערכת ביצועים שונים ובכל גיל, חרדה זו נגרמת מחשש מכישלון, פחד מהשפלה, בושה ואיבוד שליטה.

 

 

 

לחרדות יש יעד ומטרה, לשרת מצבים וצרכים הישרדותיים, למשל פחד מנפילה על מנת שננהג בזהירות, ופחד מאלימות על מנת שנספיק להגן על עצמנו, אולם אם מגיעה התרעה על סכנת שווא, בתת ההכרה  עלות להתקבל המידע שכך האדם בוחר לחיות.

 

 

אשור בלה מטפלת רב תחומית וסופרת, ליצירת קשר 050-7201752 קישור