האם ניתן לחזות את הצלחתה או כישלונה של מחאה?

 

הסקירה עסקה בשאלה, האם קיימים משתנים היכולים להשפיע על התפרצות מחאה (הפגנות, שביתות, מהומות, התקוממות וכדומה), עוצמתה ומידת הצלחתה.

 

 

כמו כן בדקתי, האם קיימים משתנים כלשהם, משותפים למחאות שהצליחו (השיגו מטרתן) ולמחאות שלא השיגו את מטרתן, והאם ניתן לאמץ משתנים רלוונטיים, או לחילופין להיפטר מהם.

 

 

במחקר סקרתי 11 מחאות (אינן מדגם מייצג), החל מהמהפכה הצרפתית (1789) ועד לניסיון ההפיכה בתורכיה (יולי 2016), על מנת למנוע ספק, האמור לעיל, אינו מהווה המלצה או ייעוץ כלשהו, כיצד להתנהג בכל הקשור ל"מחאה".

 

 

להלן המחאות שסקרתי:

 

המהפכה הצרפתית (1789-1799) (בזמנו תרבות שבטית)

מהפכת אוקטובר (1917) (בזמנו תרבות שבטית)

מחאת ואדי סאליב (1959)

הפגנות הסטודנטים בצרפת (מאי 1968)

התנגדות למשטר הקולונלים ביוון (1974)

מחאת מוטי אשכנזי (1974)

מחאת יום האדמה (1976) (בזמנו תרבות שבטית)

מהפכת הקטיפה בצ'כיה (1989)

מחאת אוקטובר של ערביי ישראל (2000) (בזמנו תרבות שבטית)

מחאת האביב הערבי – טוניס לוב ומצרים (2011-2012) (בזמנו תרבות שבטית)

המחאה החברתית בישראל (2011)

 

 

 

המחאות הבאות לא נסרקו לעומק: האביב הערבי בסוריה, תימן, מרוקו וניסיון ההפיכה בטורקיה (2016). (בזמנו תרבות שבטית)

 

 

המחאות "גנדי", "מנדלה", המהפכה האיראנית (חומייני), הפנתרים השחורים, האינתיפאדות והמחאות "בעניין לבנון", לא נסרקו בכלל.

 

 

להלן המשתנים שאת קיומם ועוצמתם סקרתי:

 

 

קיום ועוצמת הטריגר,

משטר אבסולוטי/רודני

שלטון/שליט מושחת ומסואב

הזדהות עם השלטון/השליט

שוויון אזרחי

מעמד ביניים

תסכול, תסיסה והתמרמרות

רגשות קיפוח

תחושת עושק אישית

משבר כלכלי

ניסיונות השלטון לדיכוי מחאת הציבור

מסה קריטית

התמוטטות סמכות השלטון

אויב חיצוני

פעילות דתית

תרבות שבטית (קולקטיביסטית)

תרבות אינדיבידואלית

גורם הפתעה

נכונות להשתמש באלימות במהלך המחאה

ספונטניות עממית

תקופת דגירה

אלטרנטיבה אפשרית

העברת מידע/הסתה

 

 

 

תוצאות

 

בסריקה לא נמצא משתנה כלשהו שרק הוא והוא בלבד יכול להתריע ולהשפיע על המחאה העומדת בפתח ולחזות את עוצמתה.

 

 

נמצא כי, לפני כל המחאות אותן סקרתי, חווה הציבור הרלוונטי, במשך תקופה ארוכה, לפחות רגש אחד מהרשימה שלהלן:

 

 

קיפוח, תחושת עושק אישית, תסיסה, תסכול, התמרמרות, מצוקה כלכלית, היעדר שוויון אזרחי, חוסר הזדהות עם השלטון/השליט.

 

 

 

להלן המשתנים הרלוונטיים אשר בלעדיהם לא תתרחש מחאה משמעותית. הופעתם יחד יכולה לחזות את מידת הצלחתה או כישלונה של מחאה.

 

 

 

טריגר - בסופו של יום הסתבר כי, כל המחאות פרצו בעקבות טריגר משמעותי (משתנה), הטריגר אינו קבוע, כל פעם הוא לובש או פושט צורה כזו או אחרת. עוד התברר כי, הטריגר לבדו, ללא משתנים נוספים, אין בכוחו ליצור מחאה. מדובר בתנאי הכרחי משמעותי ביותר, ניתן להשוות את הטריגר לגפרור המצית באחת, מיכל של חומר דליק ונפיץ.

 

 

דיכוי פעולות מחאה של הציבור בכל המחאות שהשיגו מטרתן התברר כי השלטון - השליט פעל בשלב כלשהו לדיכוי כוחני של המחאה, עובדה שגרמה לליבוי יתר של המחאה. מרוקו הינה דוגמה לשלטון - מלך, שבשונה ממנהיגי מדינות ערב האחרות (האביב הערבי), הכיל את ההפגנות ולא פעל לדיכויים, המחאה התפוגגה. מעניין מי יעץ למלך מרוקו להכיל את ההפגנות.

 

 

 

נכונות לאלימות אקטיבית מדובר בתנאי הכרחי, שכן בכל המחאות שהשיגו מטרתן, הייתה נכונות לאלימות אקטיבית. כך למשל במהפכה הצרפתית, במהפכת 1917, באביב הערבי, בהתנגדות למשטר הקולונלים ביוון. במהפכת הקטיפה בצ'כיה, הייתה נכונות לאלימות אקטיבית משולבת במסה קריטית (500,000 צ'כים היו בדרכם לפראג), שבסופו של יום לא באה לידי מימוש, ממשלת פראג הקדימה והתפטרה.

 

 

 

מהאמור לעיל עולה כי, מחאה ללא נכונות ציבור המחאה לאלימות אקטיבית לא תשיג את מטרתה.

 

 

גם במחאות ואדי סאליב, יום האדמה, אוקטובר 2000, הייתה נכונות לאלימות אקטיבית אך לא הייתה למפגינים מסה קריטית.

 

 

מסה קריטית – התברר כי בכדי שמחאה תצליח ולא תתפוגג היא זקוקה למסה קריטית של משתתפים. אין תשובה אחת נכונה לשאלה "מהי מסה קריטית?"

 

 

אני משתמש במספר המשתתפים במהפכת הקטיפה בצ'כיה.

 

 

בנובמבר 1989 נהרו לפראג 500,000 מפגינים (כ-5% מתושבי צ'כיה) נכונים לעימותים ואלימות. לאור מחאת הרחוב ההולכת והגוברת הודיעה המפלגה הקומוניסטית של צ'כיה כי היא תוותר על המונופול שלה בכוח הפוליטי.

 

 

 

מעמד ביניים – מעמד ביניים גדול ולא שחוק בולם התרחבות מחאה. במדינות בהן סקרתי מחאות היה מעמד ביניים קטן, אם בכלל.

 

 

 

מנהיג כריזמאטי - נמצא כי, בניגוד למשוער רוב האירועים פרצו ספונטאנית ללא מנהיג כריזמאטי. מנהיגים צמחו/הופיעו בשלב מתקדם יותר של המחאה.

 

 

 

סיכום: האם אפשר להגיע למסקנה כלשהי מהאמור לעיל? כל אחד ותפיסת עולמו.